החורף ממשיך להכות עם ימי קור וגשם. זה יפה, יש משהו מפנק בימים הקצרים, בערבים הקרים, בכוס קפה סביב שמיכה חמימה, בשיחה שקטה... לא ממהרים כל כך, אין יותר מידי "ניצול של יום", יש הזמנה להתכרבל ולהיות עם ספר טוב, סרט טוב ואפילו... שקט טוב.
אבל עם כל ענייני הסרטן, קצת הזנחתי את הברך ואני מרגיש שההתקדמות לא רק שנעצרה אלה שאולי אפילו יש רגרסיה. אין פיזיותרפיה כי למכון אני לא מעוניין להגיע (קורונה), אין הליכות בגלל הרוח, הקור והגשם, ואין ספורט בגלל כל התירוצים שבעולם. המסכנות שלי לפעמים משתלטת ומונעת ממני להמשיך אז... צריך לקבוע עובדות בשטח. החלטתי להביא הבית אופני כושר (ספינינג). חיפוש ביד 2 ובאגורה לא הניבו תוצאה כל שהיא. נסעתי למגה ספורט ולDECATHLON, הזולים (עד 800 שח הם פח) והטובים מתחילים ב2500 שח שזה נראה לי יקר מידי.
ואז, עלה לי לראש אלון. אלון הוא הבעלים של מועדון הספורט בזיכרון יעקוב. איש מקסים, מהאנשים היפים שפגשתי.
הייתי מנוי במועדון שנים רבות ונרקם ביננו סוג של קשר מיוחד. כבוד ואהבה. שנינו בקצוות הנגדיות בפוליטיקה הישראלית אך שנינו אוהבי ישראל מושבעים. חשבתי שהוא יוכל להמליץ על חנות טובה ועל סוג מתאים של אופני כושר. צלצלתי.
לאחר שבתאנו את שימחתנו מהשיחה ובהמשך לפנייתי בהקשר לחנות ודגם מתאים הוא לא הסס שניה ואמר "תוך שעה שאופניים אצלך בבית" וכך זה היה. עם חיוך מקסים ורצון טוב לעזור תמיד האיש הגיע עם זוג אופני כושר לשימוש.
שיחת הטלפון וההגעה שלו רגשו אותי עד דמעות. יש, יש אנשים טובים. תודה אלון, איש יקר!!
ועכשיו נגמרו התירוצים. קדימה ילד, אתה יכול!