למרטה ולי היה וויכוח הבוקר, רבנו.
נקלענו למצב מוזר, כמו סרט.
אנחנו שומרים מרחק מהכל ומכולם בניסיון לא לחטוף קורונה עכשיו וגם.... כל המטען שטיפול כימו מביא... לה ולי עושה משהו, הופך סדרי עולם.
משך 45 השנים שמרטה ואני ביחד, התווכחנו ורבנו דיי הרבה. לפעמים ריבים קטנים ו
לפעמים גדולים. אבל ייאמר לזכותנו שמעולם, מעולם לא הלכנו לישון כועסים, מבלי להלבין את הנושא ואת סיבת הריב. הרבה פעמים לא היו לנו פתרונות מידיים אבל אימצנו, הד הוק, גישה שמדברים על הכל ולפני שמגיע הלילה. תגידו, איך לכל הרוחות יכולתי להישאר כועס על בת אדם כמו מרטה??? אני אוהב אותה כל כך.... ולפעמים היא מרגיזה אותי כל כך.... ובדרך כלל זה אני שמרגיז אותה עם התגובות שלי... אבל ניסינו והצלחנו ב45 שנה לא לתת לכעס לשקוע, להידבק ולהפריע.
אין לילה שלא נגמר עם חיבוק כפיות ו"אני אוהב אותך" מאז ומתמיד 45 שנה
בחירת בן/בת זוג היא לא החלטה... היא בחירה יום-יומית! ואני בוחר בה כל בוקר כבר 45 שנה ועדיין אני מוקסם במי שהיא!
לאחר הוויכוח יצאנו להתאוורר כי.... היום יצא השמש!
חנינו סתם ברחוב צדדי בזיכרון והתחלנו ללכת. ביחד, בשקט. לאחר חצי סיבוב עצרנו בגן קטן, התיישבנו ושוחחנו, גם דמעות זלגו.
השמש החמימה הייתה כל כך מלטפת, כל כך נעימה. השמיים היו כחולים כחולים ו הלב טיפה התחמם כאילו הוא גם נהנה מיום חורף מקסים כמו היום הזה. חזרנו לאוטו, שוב יד ביד.
יצאה השמש, כמה פשוט, כמה תמים... כמה יפה!
התמונה הגיע, מידיד יקר בעכו, בדיוק כשכתבי את הפוסט. תודה ו.... כמה יפה הטבע