הינה עברתי את הקורונה ללא תסמינים, והינה גם סיימתי את הסיבוב השלישי של כימותרפיה והנה הייתי באורתופד שאמר שזה הכי טוב שאפשר לקבל מהברך וזה מה שיש ונשאר להתאמץ ולחזק שרירים... ואז כש מרגישים טוב והנפש פורחת עם האביב... מגיע כאב, בדיקת דם לא תקינה, יום של חולשה קשה... ואני נופל! . למה???...
התגובה הראשונית זו נפילה... מחשבות מתהפכות ומצב רוח קודר והכל חוזר למקום המסכן הכל כך מוכר לי. אבל אני כבר בחרתי שלא להישאר שם. השהיות הן קצרות יותר וכואבות פחות.
ללכת עם התחושות שלי, עם הרגש ובהבנה מלאה שככל שהגוף הוא חשוב ביותר... הוא לא הכל.
סרחיו, כמו כל אדם אחר, הוא הרבה יותר מ"רק" גוף! ועם תובנה פשוטה כל כך... הכל בסדר, באמת שהכל בסדר ובינתיים היום החזקתי את הנכד החדש בידיים וחיבקתי את הנכדה הצעירה וגם דיברתי בטלפון עם הנכדים בארצות הברית... אז זה לא רק בסדר... זה נהדר!
(נכתב לפני כמה ימים אך משום מה נשאר בטיוטות)