עודכן: 29 ביוני 2022
הגוף כואב והנפש בוכה
ימים שקטים עם אי שקט
ימים ללא חיוך ובלי צחוק
ימים של מחשבות שליליות
כל פעולה דורשת כוחות שנדמה שאין
יש בדידות, וגם חוסר רצון להתחבר
יש מתח, החלטות שדורשות חוסן
יש ויש
אין ואין
ימים ללא מטרה ובלי זוהר
ימים של התכנסות, עצב, צער…
ימים כמו כל הימים כי הכל טוב.
השמש זורחת, המשפחה פורחת,
המדינה מתאבדת (זה סטנדרטי)
ורק אני , אני שקוע ויודע שהכל חולף…
ימים שעוברים…
חלק מהחיים.
זהו. העם אמר את דברו ובחר בממשלה ימנית, קיצונית ודתית. הכנסת הבאה תהיה דתית יותר, גזענית יותר (עליונות גזעית), שמרנית יותר, כוחנית יותר, כמעט ללא נשים. זהו, הדרך הקצרה לפשיזם תאוקרטי. לצערי זהו אובדן
בפעם הראשונה בכמעט 46 שנה שאני בארץ, שאין בי את ההתרגשות, המתח, הדאגה והדריכות לפני יום הבחירות. זו בהחלט לא אדישות! זובהחלט לא פסימיות, תבוסתנות או כל חולי אחר. אני אוהב את המדינה הזאת ואני הייתי רוצ
כמה ריגש אותי לשמוע אותו שוב. שיר לא משהו אבל יש רק משפט אחד, משפט אחד שרוב רובנו לא נבין…. In the end, in the end, we have to face it all alone. אני כן.
ראה ותוסיף/י תגובה בתחתית העמוד