מעברים

בשנים 2008-2010 הייתי מורה בבית הספר מבואות עירון. לימדתי חשבון בכיתות ז-ח. כיתה רגילה וכיתות ל"מתקשים". זו הייתה חוויה מדהימה, מאתגרת ומספקת באותה מידה. נהנתי מאוד ולעולם לא אשכח את צוות המורים וההנהלה שתמחו בי ונתנו כזו אפשרות! זה היה מדהים וממשתי חלום.

מכל החוויות הרבות, תמיד הדהים אותי לראות איך המעבר הזה קורה בזמנים שונים ובצורה שונה אצל כל ילד וילדה!

בני 12 שהפכו לנערים רציניים, ובני 14 שעדיין... "ילדים" כל אחד/אחת והקצב שלו/ה וכל אחד ואחת עם ההתמודדות הפרטית המיוחדת שאמורה להתאים לעצמו/ה בלבד.

כיתות ז-ח גיל המעבר בין ילדות לנערות.

תקופה מאתגרת בה הגוף משתנה, ההתנהגות משתנה, יחסי הגומלין משתנים... הנפש עוברת תהפוכות... תקופה מאתגרת.

ועכשיו אני חיי את המעבר בין בגרות לזקנה... והגלגל חוזר...

פתאום הולכים לאט יותר כי הברך גמורה. פתאום אי אפשר לקפוץ או לרוץ.

פתאום הרפלקסים מגיבים לאט יותר, הנהיגה בכביש החוף הינה יותר איטית, ובתל אביב דורשת ריכוז מרבי. פתאום שוכחים שמות, מקומות ומושגים, פתאום נרדמים בכל מקום... אך ישנים פחות. פתאום רצים לשרותים יותר פעמים ובדחיפות שונה. פתאום מערכת העיקול לא מקבל הכל כמו ש"אז", ו/או הכולסטרול עולה. פתאום שומעים פחות ופתאום עייפים יותר אבל....

פתאום הדברים מקבלים פרופורציה אחרת, והילדים מביאים נכדים, ויש ריגוש ושמחה ומתפנה זמן לעשות מה שבא, לקרוא, להקדיש להובי או להתנדבות...

פתאום הדברים משתנים והם לא כמו שהיו "פעם" .... נכון הכל משתנה בכל הזמן אך בדיוק כמו שהמעבר ההוא בגיל 13, גם עכשיו אני מרגיש והסביבה מרגישה שיש שינוי גדול.

אין זה טוב או רע... זה שונה ואין דרך להימלט מהתהליך הזה... כמו שאני אוהב להגיד, זה זה וזהו זה!

במסע הזה יש רגעים של תסכול, של עצב, של כעס ואפילו של חוסר אונים... אבל זה מסע אל עבר הגיל השלישי. ובמסע הזה אני מקבל את עצמי כפי שאני, חמלה עצמית נבנית ואני לומד לאהוב את עצמי מחדש. הפעם בלי כל האגו שבניתי כי תפקידו בחיי נגמר. נשאר האני האמתי,

הערום והפשוט.

קבלה... חמלה... אהבה וכשיש לנו את כל זה עבור עצמנו, אנחנו מסוגלים לקבל כל אחד בכל מצב וזו הרגשה נהדרת!

כמו במעבר ההוא, אין גיל מדויק, זה יכול להיות ב60, 70, 80... כל אחד ואחת עם התהליך האישי

ואז... נוצרים פערים. ואז חברות שנולדה סביב רכיבת אופניים... עכשיו משתנה. החברות שנולדה במגרש הכדורגל כבר פחות רלוונטית,

החברויות שנוצרו בטיולים משותפים שכבר לא אוכל לבצע, מתרופפת.

הילדים שלקחו את העזרה ומילות התמיכה כמובן מאליו... מגלים שלפעמים גם אנחנו צריכים מילות עידוד והבנה...

והקשה מכולם כשבזוגיות קצב ההזדקנות הוא שונה וההרמוניה והסנכרון שאפיינו אותנו, מופר.

יחסי הגומלין דרושים תיקון, הידוק ותאום ציפיות מחודש. לא פשוט... המסע בעיצומו...

תקופה מאתגרת בה הגוף משתנה, ההתנהגות משתנה, יחסי הגומלין משתנים... הנפש עוברת תהפוכות... תקופה מאתגרת.