מה זאת אהבה?... מגלן!

פעמים רבות חשבתי, דסקסתי וניסיתי להבין ו/או להגדיר מה זאת אהבה.

לפי דעתי, ניסיון עקר כי אין פרוש מקובל לאהבה. כל אחד ואחת עם האהבה שלו.

ובכל זאת, ככה אני, חיפשתי סוג של מודל שיאפשר להבחין בה, באהבה שלי.

מה שאני הולך לכתוב יהיה קונטרוברסלי ומאוד לא מקובל.... אבל זה אני, זאת דעתי, ותחושתי.

ובכן, כדי להגדיר אהבה נדרשת קודם כל אנרגיה עצמית מיוחדת המוכנה, הפתוחה והנגישה לחוויה של אהבה. אנרגיה זאת קיימת בי (ואצל כולם לדעתי) ולא קשה לגייס אותה כשמודעים לכך. אך אם לא תהיה פתיחות, שחרור, שלווה לרגע הקטן ביותר שניתן ביום, קשה יהיה לחוש אהבה. ויש תקופות כאלו... וזה תלוי בי.

הדבר השני זו חוויה.

אדם לדעתי, לא אוהב דבר או אדם אחר בלי שתהיה חוויה המציתה את תחושת האהבה. ומה התחושה הזאת? בראש ובראשונה... תחושה של התחברות עם הזולת, או עם מאכל, ספר, נוף או כל דבר אחר ובתוך ההתחברות הזאות נשאבים כל החושים הזמינים למפגש הזה.

וכך זה עובד מבחינתי.... אם אני נמצא עם מישהו וביחד חווים חוויה מטורפת .... אז אני אוהב את החוויה, אוהב אותו. אם אני מתיישב לשמוע קונצרט ובאותו רגע אני לא מבין איך הזמן עבר... ובזמן הזה לא הרגשתי את הבעיות בבית או בעבודה, ולא היו דאגות ושום דבר לא הטריד אותי, ואין... כלום פרט למוסיקה אז אני באהבה עם המוסיקה ואז אני אוהב את המלחין או את התזמורת או את היצירה. אם התיישבתי לעבוד ואני לא מבין איך היום עבר.... באותם הרגעים הייתי באהבה עם העבודה שלי. וכך, על ידי חוויות שלוקחות את כל כולי אליהן, אני חווה רגעים מלאים, רגעי אהבה. ואם יש אנשים שהם שותפים לחוויות אלו אז... אני אוהב את החוויות משמע אני אוהב את האנשים...

ולכן כשהחוויות המשותפות עם משהו/משהי נפסקות, אזי אותה אהבה מתחילה להישען רק על הזיכרונות, הזיכרונות של החוויות המשותפות. וללא ריענון של החוויה... האהבה יכולה גם להתפוגג.

כך אני מגיע לתובנה שכדי שהאהבה תישאר, תגדל, תתעצם, דרושות חוויות משותפות, רגעי ביחד, רגעי התמסרות לחוויה המשותפת.

כך פעלנו ופועלים מרטה ואני עם נכדנו בארה"ב. נסינו בכל כוחנו ליצור להם "חוויה" בהיותנו מחוברים דרך הטאבלט או הטלפון ובכך ליצור את הקשר היפה שיש לנו היום. קשר ששוב ושוב דורש חוויות "הזנה".

כך קרה שהיום בבוקר נפגשתי עם ידיד לקפה ובלי לשים לב עברו לנו שעתיים של שיחה... בשבילי אלה היו שעתיים של אהבה (ואני אוהב אותו).

כך קורה כשאני כותב פוסטים ואני נכנס לתוך תחושותיי הקשורות לנושא ומאותו רגע אין לי קור, כאב או כל דבר אחר... אז אני מרגיש מאוהב בכתיבה.

מבחינתי, כל פעם שאינני מבין איך הזמן עבר לי ועשיתי משהו... הייתי באהבה.

בזמן מדיטציה אני עם אהבה עצמית גבוהה ולכן התחושה הזאת של טעינה עצמית, ושל אנרגיה מתחדשת ומתעצמת הן חזקות כל כך.

החוויה היא אבסולוטית, מושלמת.

כך קרה לי אם הספר "מגלן". אני נוהג להעביר זמן בחנויות ספרים. משוטט לי בהנאה, קצת בוהה כי אינני יודע מה לחפש בכלל (בורח מהמוכר או מוכרת כי לא יכול להגדיר מה אני מחפש). בזמן האחרון השיטוט הזה נעשה באינטרנט דרך אתרי הוצאות לאור. ובכך באופן מקרי ביותר, נתקלתי בספר "מגלן". נתונים הפתיחה לא היו טובים מדי, הספר נכתב ב1937, הסיפור ידוע מראש, מגלן גילה את המעבר מהאוקיאנוס השקט לאטלנטי בדרום צ'ילה והוא מת בדרך חזרה מההרפתקה הזו. הספר גם כתוב כסיפור ופחות כדיאלוג בין דמויות מה שבדרך כלל משעמם אותי.

למרות הכל הוא משך את תשומת ליבי כי היה משהו יפה במיוחד בכריכה האחורית שלו. קניתי.

התחלתי לקרוא את הספר בשיא תקופת הכאבים ועמו העברתי שעות מבלי להרגיש כלום פרט להיותי טבוע בתוכו. הייתי באהבה עם הספר.

הכתיבה של צווייג היא פשוט מקסימה והדרך שהסופר ניגש לכתיבה הופך את הספר לאוצר של ידע. אנחנו חושבים שבה תקופה שלנו של עכשיו יש מהפך עולמי, שכל יום קורה משהו, שכל יום מתגלה טכנולוגיה חדשה, שהעולם מתחדש ומשתנה לנגד עיננו. ובכן, תארו לעצמכם את התקופה שבין סוף המאה החמש עשרה (מייד לאחר האינקוויזיציה, לאמצע המאה השש עשרה כשהיזמים דאז, ה"קונקיסטדורס" סיפקו חדשות כל יום על אי חדש שהתגלה, על מדינה חדשה, על פירות חדשים, על שפות, על תרבויות, על תבלינים, עד כדי כך שבתי דפוס לא הספיקו להדפיס מפות חדשות כל יום. העולם השתנה לנגד עיניהם של התושבים דאז. תחשבו כמה רומנטי ויפה היה לגלות דברים חדשים, כמה מהר זה הפך כל כולו לעניין כלכלי ולמרוץ בין יזמים.

ולבסוף תוסיפו את ההבט הדתי, הרי הכנסייה הקתולית חילקה את העולם בין ספרד לפורטוגל וציוותה עליהם להפיץ את הבשורה של ישו וספרי הקודש בכוח, בברוטליות ובאכזריות שלא תתואר.

הסיפור של מגלן הוא בהחלט אמצעי להבין את המהפכה הענקית שהשתוללה בשנים האלו ונכתבה בצורה כל כך יפה על ידי צווייג.

למרות כל מאמצי הסופר, לא התחברתי למגלן ואפילו דילגתי על כמה עמודים לקראת הסוף, אך מאחר שזה לא הסיפור, אהבתי את רגעי הקסם, שלא הבנתי איך עברו לי מהר כל כך ללא סבל, ללא כאבים, ללא שום דבר, פרט לקריאת ספר. אהבתי לקרוא את הספר מגלן משמע, אוהב את הספר מגלן

שיהיה לכולנו סופ"ש עם אהבה :)

---------------------------------------------------------------------------------------------------

פונקצית ה LIKE (לב) המופיעה למטה איננה שמישה בWIX ולכן לא אדע מי לחץ עליה. אנה, תכתבו "לייק" במקום המיועד לתגובות אם מתאים לכם

---------------------------------------------------------------------------------------------------