כאב יקר...

אנחנו מכירים כבר 12 שנה...

בהתחלה התנגדתי,

לא סבלתי אותך,

הופעת ללא הסבר,

ונשארת אצלי.

לאט לאט וביחד

התחלנו דיאלוג.

למדתי לקבל אותך,

למדתי לחיות לידך,

למדתי להעריך.

אתה שומר סף,

לא נותן לי להתפרע באוכל...

לא נותן לי לשכוח...

החיים זה היום, השעה הזאת והשניה הנוכחית.

אין איתך קונצים, אותך לא יכולים לבלף!

ואני מודה לך, תודה שאתה שומר עלי!

אתה תמיד מגיע...

כמעט כל יום!

בששי לקחת אותי לבית חולים,

אתמול הרסת מפגש עם חברת ילדות...

וודאי יש לך סיבות, אך

אפשר לבקש.... קצת מנוחה?

לפעמים אני מרגיש עייף

ואני פונה אליך באהבה...

תן לי בבקשה קצת מנוחה,

צא להפסקה ותאמין בי.

לא אתפרע, לא אעזוב את דרכי.

מבטיח

אם רק תתן לי קצת... מנוחה,

בבקשה.