ישראל, לאן? 08-02-22

יום כל כך יפה היה היום. השמש החמימה, כמעט ללא רוח ושמיים כחולים עמוקים נתנו לנו את האפשרות לעצור וליהנות, כל אחד בזמנו הפנוי, או כל אחד לפי סדרי העדיפות שלו. זה היה יום מקסים! נכון, לא הרגשתי טוב מבחינת פיזית אבל אספתי את כל כוחותיי כדי להסתכל לכחול בעיניים, כדי לנקות את ההכרה על ידי מדיטציה וכדי להתחבר למחשבות חיוביות בלבד. נסעתי לדיקור עד רמלה ורק הנסיעה לשתי הכיוונים לקחה 3 שעות, אבל לא הייתי מבואס, להפך, נהניתי.

חבר יקר מקבוצת הווטסאפ "BICICLETEROS" (קבוצה הקיימת עשרות שנים ובא קבוצת ארגנטינאים שנפגשים פעם, פעמיים לשבוע לרכיבה עירונית על אופניים ו.... ארוחת ערב באמצע השבוע או ארוחת בוקר בשישי או שבת.... כן ניחשתם, הרכיבה של כשעתיים היא תרוץ למפגש הקולינרי בו עפים שיחות, בדיחות וצחוקים. קבוצה מקסימה!!!) פירסם בדיחה על כל עניין ה NSO ואחרים. חייכתי אך לא יכולתי לעבור על סדר היום. פגיעה כל כך בוטה, שקופה ומזיקה לזכויות האזרח לא יכולה להיות רק בדיחה.... או כן?

לאן הגענו? האדישות הקולקטיבית של אזרחי ישראל זועקת לשמיים. נזכרתי בסוף שנות השבעים, עולה חדש, סוציאליסט באינטויציה, צעיר ושאפתן.

נתקלתי בארץ באיש מוזר בשבילי, איש זקן, דתי אורתודוקסי, שמאלני, מהפכן, פילוסוף.... בשבילי קוריוז אחד גדול. ישיעו ליבוביץ שמו.

אני זוכר כמו היום כשברעיון טלוויזיוני הוא התבטא (את הציטות המדוייק לקחתי מהאינטרנט) כנגד הכיבוש ואמר "המדינה השלטת על אוכלוסייה עוינת של 2 מיליון זרים תהיה בהכרח מדינה ש.ב., עם כל מש שמתחייב מזה כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי. השחיטות האופיינית לכל משטר קולוניאלי תדבק גם במדינת ישראל"

נכון, היום זה כבר למעלה מ5 מיליון.

הדברים נאמרו בשיא הרצינות לאחר מלחמת ששת הימים וקשה לי לקבל שמה שקורה היום מספיק רק לבדיחה מסכנה.

אני נהניתי מיום שמש והולך לישון עם מחשבה בהירה מלאת אהבה.

אבל את ישראל, לאן את הולכת? לאן ישראל, לאן?