top of page

חיי המהגר... עברית שפה קשה

עודכן: 29 בינו׳ 2022

עברו 46 שנה מאז אני חי בישראל, או, אפשר להגיד שעברו 46 שנה מאז שעזבתי את ארגנטינה. המעבר ככל מעבר הוא מהפך.

הגעתי כנער, לבד, התקבלתי על ידי חבר ומשפחתו המקסימה, גם הם מקורדובה ולאחר שבועיים הייתי במכינה של הטכניון בחיפה.

דיברתי עברית קלוקלת אך יכולתי להסתדר...


המעבר מספרדית לעברית היה לי קשה ומאוד מאוד מביך.

למה קשה? כי שפה זו תרבות. בזמן שתרבות מורכבת מארט, היסטוריה, שירה, מסורת, הרגלים, דת, ספרות ועוד...לדעתי השפה הוא המרכיב החשוב ביותר בתרבות העם. כי היא מתארת איך כל עם תופס את סביבתו והיחסים בתוך ומחוץ לסביבה הזו. ובעניין תרבות.... הייתי אבוד.


בשנה הראשונה חייתי בבועה, במעונות סטודנטים של עולים חדשים ובמגע אנושי לעשרות אנשים שהמשותף לרובנו היה תהליך ההגירה והרצון העז להצליח להתקבל לטכניון.

אך לאט לאט נכספתי לישראל, לישראליות לתרבות הלבנטינית שהתחילה להיווצר בין אשכנזים, מזרחיים, ערבים וכו' על כל מרכיביה. עברית היא שפה קשה בעיקר קריאה וכתיבה ואת זה למדתי ברחוב.

סה"כ למדתי עברית בסיסית, שימושית ומהר מאוד יכולתי להשתתף בכל פורום ובכל שיחה. את רזי השפה הספרותית, התנכית, היפה, לא למדתי מעולם והיום, כדוגמה אני כותב את הבלוג הזה משם.... עם שפת רחוב!


אם יש דבר אחד שאני מצטער בעומק ליבי, זה איבוד הזהות הלינגוויסטית (לשונית?).

מעולם לא נכנסתי לשורשי העברית ולתפיסה הספרותית של העברית.

עם השנים ומבלי להשתמש ולקראו אותה גם הספרדית אבדה בדרך ולבסוף האנגלית המצוינת שבפי היא תוצאה של שימוש בשפה עסקית/מקצועית כפי שנדרשתי במקצוע שלי.


כילד, אהבתי לייצר ולכתוב חרוזים. הייתי יודע בשליפה מה מתחרז עם מה לכל מילה בספרדית. אחר כך התחלתי לכתוב שירים ופרוזה. מעולם לא שיתפתי את מה שכתבתי עם אף אחד. הייתי כותב, שומר במגירה לכמה ימים וזורק יום לפני שאמא תנקה את המגירות בחדר שינה שלי.

גם מרטה זכתה בהרבה שירים על פתקים או גלויות בימים ההם. זה זרם לי. אהבתי את זה וחלמתי לפתח את הכישורים אללו "בבאו הזמן".


עם העלייה לישראל, ואם הצורך המידית לשרוד את החיים, לא מצאתי יותר מדי זמן לשבת ולחלום... ולכתוב. במרוצת הימים כשסוף סוף יכולתי לעשות זאת נתקלתי בחוסר אונים ובלבול לגבי היכולת לתרגם את רגשותיי. באיזו שפה אעשה זאת? ללא במגוון מילים עשיר, ללא רזי השפה הספרותי והעשירה באף שפה התייאשתי, ותמיד בתסכול עזבתי את יוזמות הכתיבה.


אבל אם עברית הייתה קשה, חוויתי גם אימות תרבותי.

בשנות השבעים, כל ישראלי שפגשתי וביקש את שמי, סרג'יו (כפי שנרשם בתעודת העלייה על ידי פקיד בשדה התעופה ו לא סרחיו כפי שקראו לי במקור. מישהו קבעה איך ייקראו לי!) מייד פלט את "לסרג'יו פנית לא טעית" וכולם צחקו.... ואז באה ההשלמה "אתה רומני, נכון?

ואני לא ידעתי למה צוחקים עלי כך.... ואני התביישתי בשם שלי.

אז, כשביקשו את שם המשפחה, קוסביצקי, היו אומרים לי קוס...מה?

ושוב הבכה פומבית מלאת עצב וחוסר אונים.

לכל האנשים, לכולם היה רצון טוב ולאף אחד לא היו כוונות רעות אבל אני, ורק אני סבלתי בהתחלה והתעלמתי בהמשך עד למדתי מה זה ישראליות!

זו דוגמא קטנה, נגישה אך עצמתי מאותו קושי תרבותי.


ההגירה היא תופעה שקימת מאז ומעולם...בפרט אצל היהודים. ידוע שמבחינה סטטיסטית כל דור שלישי של כל משפחה יהודית חווה הגירה. סבא שלי הגיע מפולין , אני הגרתי לתל אביב והבת שלי כבר נמצאת בארהב...לפי דעתי כל מהגר שגם נאלץ לשנות את שפתו חווה בהתחלה תחושות כאלו או אחרות שנשארות קבורות אי שם בתחתית בארגז הרגשות של החיים החדשים שהגירה מכתיבה.


אהבתי כל רגע בשנתיים הראשונות בארץ, חרף כל הקשיים, הכרתי אנשים נהדרים שעזרו לי, התקבלתי לטכניון, עבדתי כמנקה רצפות לפרנסתי (בכיתות הטכניון), חוויתי צמצום ורעב, הרגשתי חופשי

מהאזיקים של הבית בקורדובה, יצאתי עם בחורות (עד שהגיע מרטה כ15 חודש אחריי), הייתי גנן באחד מהחופשות, מכרתי גלידה בגלידריה הראשונה מול הלונדון מיניסטר, סידרתי מדפים בסופרמרקט בהרצליה, גנבתי

פרות בשוק, גנבתי סכו"ם בתוך ככרות לחם אחיד בסופר, נפלתי מווספה בחיפה, שיחקתי כדורגל וגם

פוקר, ותוך כדי כך, הכרתי תרבות חדשה והתחברתי.

בכיתי, שמחתי... חייתי!





105 צפיות8 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

חבר... זה חבר וזהו זה

אוגוסט 1964, אני בכיתה א וילד מגניב מזמין אותי למסיבת יום ההולדת שלו במרכז העיר קורדובה. עד כה סיפור רגיל. מי היה מנחש שזו התחלה של חברות נפלאה שנמשכת כמעט 60 שנה... זוכר שלבשתי את מיטב בגדיי וגם היו

8 Comments


12 שנות שותפות ......


סרחיו יקר ואהוב !

חשבתי שלא אספיק לכתוב לפני שאני עולה לטיסה אבל אני חייב ולו אפילו מספר מילים !! אמנם הקלפים חולקו (בלשון ובשפת מריו , אביך היקר ז"ל ), אבל אתה חזק במשחק ובסביב השולחן ...

על מה שעשית , השגת ויצרת קצת כתבתי כתגובה לפוסטים קודמים שהעלת ...

באופן אישי , ידעתי ומראש שיהיה לי קשה מאוד להתייחס לנושא הסרטן שלך וכך גם היה ... ברגע הראשון תקפו אותי הדמעות והעצב אבל מהר התחושות התחלפו בגאווה ענקית ובאופטימיות בעקבות האופן המרשים בו אתה בוחר ובחרת להתמודד ולהסתכל למציאות בעיניים, כולל לגביי השינויים מרחיקי הלכת שהכנסת לחייך והתהליכים שעברת עם עצמך ! אוהב אתך המון , מחבק אתך חזק ועולה לטיסה עם התרגשות מיוחדת…

Like
Replying to

הבנתי .....

תודה :-)

Like

"איך אפשר בלי פוליטיקה ? אני בחוץ.."


סרחיו יקר ! מסכים עם כל מה שכתבת ועם הניתוח המעמיק אשר סיכמת בנקודות העיקריות . מכיר היטב את עמדותך, מסכים איתם ואני גם שותף להם למרות שלפרקים פחות הסכמתי עם תחזיות אפוקליפטיות, אבל המציאות בעיקר לאחרונה, תופחת לנו חזק על הפנים וזה מאוד כואב ומאכזב ... נגעת באופן מקיף בלא מעט תחומים ונושאים ואני היתי מוסיף כתופעות בעייתיות נוספת גם את סוגיית פולחן האישיות כלפי מנהיג מסוים, אובדן הערכים הכללית ובחינוך, את שחיקת הסמכויות של בתי המשפט ורשויות החוק ועוד תופעות וסמפטומים מדאיגים ביותר... אמנם לא "אפוקליפסה עכשיו", אבל כמוך, בהחלט שואל את עצמי לאן פנינו ואיזה מדינה (וגם עולם) נשאיר לילדינו ונכדינו .... למרות כל האתגרים , הבעיות והקונפליקטים הבלתי מטופלים…

Like
Replying to

סרחיו יקר,

הייתי אמוציונלי, מתווכח בלי סוף, חסר אונים, עצוב ועוד. הרגשתי פגיעות, האכזבה אינסופית, דאגה, ומיאוס. לא עוד. מכל העשייה הלא פרודוקטיבית ומתחושות הכישלון אני נמנע. הן לא אופציה בשבילי.

אין זה אומר שאני לא מאחל לילדים, לנכדים ולמדינה עתיד טוב יותר. ממש לא, אעשה כל מה שביכולתי כדי לעזור בדרך אחרת.

אך תרשה לחזור על תחושתי מלפני כמה שנים, מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית הולכת ומתאבדת.

Like

בעקבות הפוסט שלך "חיי המהגר ... עברית שפה קשה" ....


סרחיו יקר !

כסרחיו אל סרחיו (או סרג'יו אל סרג'יו) , אני חייב לציין שהיתי שותף לחוויות דומות וזה אמנם לא מנחם אבל לבטח זה גם "לא אישי" ועד היום , בעבודתי הנוכחית וגם בקודמת זכיתי ואני עוד זוכה לשמוע את צלילי ה"לסרג'יו פנית", כמה פעמים ביום והיתי עונה להם "טעות חייך עשית" ועובר הלאה.... אבל יש גם משהו מאוד שורשי בלהיות כל הזמן מזוהים עם הגשש החיוור....

חייב להודות שהיום יותר ויותר אנשים מתענינים בשמי האמיתי ולא במה שנכתב על ידי הפקיד של משרד הפנים ....


ולעניין ההגירה עצמה, בהחלט מדובר בזעזוע עמוק וב"משבר"משמעותי, לכל דבר ובמיוחד כאשר אתה מתנתק מהמשפחה , מהמנהגים , מהאוכל , מהתרבות , מהשפה…

Like
Replying to

ידידי. תודה על המילים. ובכן זה היה לא פשוט, אבל היינו צעירים ובחרנו להתמודד. לא, אני לא מצטער על כלום והיום אין שום חשיבות לאיך קורעים לי. הימים האלו היו מאתגרים אבל מאוד מספקים כי כל יום למדתי משהו חדש. כן, יש לי כמו לך אינסוף השגים ובאחד מ פוסטים הבאים אתייחס לזה לעומק. תודה על המשוב האמיתי, התומך ומפרגן. חיבוק חם.

Like

התחלה יפה סרחיטו, ואכן אפשר בכל שפה ורמה! נשמח לקרא את הפרקים הבאים

Like

   ראה ותוסיף/י תגובה בתחתית העמוד

bottom of page